רשמים על פסיכולוגיה של ג'ינג'יות

טוב, אז ג'ינג'יות הוא לא באמת הנושא העיקרי של הפוסט הזה, אבל אני מבטיח שנגיע לזה.
הנושא הוא פסיכולוגיה של צבעים.
וכדי להתחיל- קצת רקע:
צבע כמו כל כך הרבה דברים בעולם שלנו הוא אנרגיה- קרינה, היות והוא תוצאה של האור. לבן הינו תוצאה של חיבור כל הצבעים ושחור הינו חיסרון של כל הצבעים.
על מנת שנוכל לראות צבע של משהו, ישנם 3 גורמים שמשתתפים בעניין:מקור האור, הנושא המואר ואנחנו.
1- מקור האור.
    בפשטות, אם יש אור נראה משהו, אם אין אור כלל, לא נראה כלום ואם צבע מקור האור משתנה (שמש, פלורסנט, נאון, אור אדום) אז גם הצבע שנראה בסופו של דבר ישתנה.

2- הנושא המואר.
     כל חומר (אלא אם כן הוא שקוף או שחור) מחזיר קרני אור מסויימות לאחר הפגיעה בו. הקרניים החוזרות הן הקובעות את הצבע שיראה לנו העצם. אם חוזרות קרניים כחולות- העצם יראה כחול. אם חוזרות אדומות וצהובות- העצם יראה כתום ואם כל הקרניים חוזרות העצם יראה לבן. השחור לא מחזיר כל קרן אלא בולע אותן (זו הסיבה ששחור מתחמם מהר, הוא בולע את אנרגיית האור שהופכת לחום)  והשקוף מעביר את הקרניים דרכו.

3-אנחנו, העין והמח.
  העין הקולטת את האנרגיה החוזרת מהעצם היא כלי האיסוף, אם היא פגומה קצת אנו יכולים לזהות גוונים שונים- מה שנקרא עיוורון צבעים, אם היא לא יכולה לקלוט אנרגיה כלל זה נקרא עיוורון. המח שלנו הוא זה המעבד את גלי האנרגיה המגיעים אליו וממיר אותם למה שאנחנו מזהים כצבעים.

המח שלנו ודרך הבנתו את האנרגיה והצבע הוא הנושא.
לצבעים יש תפיסה יום יומית לגבי הבנתנו את העולם ואנחנו משתמשים בהם כדי להבהיר מצב רוח- "feel blue"  -כדי לציין מצב רוח עגמומי. או סגנון המוזיקה "blues"- בלוז שמוגדר כשירי עצבות, שירי עבדות.
פרסומות כדוגמאת "שיהיה לך יום כתום", הצבעים כאייקונים- הירוק כסמל למחזור, טבע, נקיון. הוורוד כסמל למלחמה בסרטן, האדום לתשוקה, הלבן לטוהר. כל אלו אגב הם תלויי לימוד חברתי' ניתן לראות בתרבויות אחרות, הבנה אחרת של הצבעים.

אבל באופן כללי אנחנו יכולים לחלק את הצבעים לחמים וקרים:
חמים:

גוונים ממשפחת האדום צהוב כתום- שיוצרים תחושת חום.

וקרים:

גווני כחול סגול ירוק וכד'

פיקאסו הבין את ההשפעה הזו וכדי לראות נסתכל על 2 נושאי ציור דומים שלו אחד מהתקופה הכחולה שלו ואחד מהתקופה הוורודה שלו:

נושאי הציור דומים אבל הקור שמשדר הכחול אל מול החום שמשדר הכתום של אותו הצייר ברורים לגמרי.
לא רק הנושא תפקידו להעביר את המסר של הצייר\צלם\פסל. לצבעים שבאמצעותם הוא בוחר להעביר זאת יש תפקיד מכריע.
הקיצוניות של רעיון זה באה לידי ביטוי באמנים האקספרסיוניסטים האבסטרקטיים, דוגמאת רות'קו, ששם לנושא אבדה החשיבות, וטוהר הרעיון מהווה את העיקר בעזרת הצורה הבסיסית והצבעים:

החלטות שכאלו לא מסתכמות לנו בחיי האומנות או במוזיאונים בלבד. ישנן החלטות יומיומיות- חולצה אדומה או כחולה, איפור סגול או מוזהב. החלטות שכאלו לא רק משקפות אותנו אלא את איך שאנחנו רוצים שיתפסו אותנו.
לדוגמא (ותודה לשירה גזית על הצילום הנפלא):

יש לנו פה שתי תמונות של אותה הבחורה, הרקע בעליונה-קר יחסית והרקע בתחתונה חם מאוד. צבע השיער מהווה יחס הפוך לזה. השיער האדום הוא גוון חם הרבה יותר מהצהוב. עכשיו, ברור שלעניין העדפת השיער נכנסת לכל אחד הסטיגמות על בעלות צבע השיער, הניסיון האישי והטעם האישי, אבל האם הרעיונות שעברנו עליהם בדף זה יכולים לעזור להגיע להחלטה איזה צבע שיער, בגד, תיק אנחנו רוצים להראות איתו?