Happy 132 birthday Steichen -27.3

אדוארד סטייכן (Edward Steichen) צלם צייר ואוצר.
אמנם סטייכן היה צלם מוצלח מאוד, אבל הרושם הגדול ביותר שהותיר על עולם הצילום היה בתערוכה שאצר: "משפחת האדם"(family of man).
התערוכה הופיעה לראשונה בשנת 1955 במוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק (MOMA). התערוכה באה בימים של המלחמה הקרה ופילוג בין תושבי כדור הארץ. סטייכן רצה לאצור תערוכה שסובבת סביב מעגל החיים: לידה מוות מלחמות עבודה וכד'.
לתערוכה הגישו יותר מ 2,000,000 צילומים ולבסוף הציגו בה 273 צלמים, 503 תמונות מ68 מדינות.
בין הצלמים שהציגו שם היו: אנסל אדמס, דיאן ארבוז, אלוורז בראוו, אדוארד ווסטון, קרטייה ברסון ועוד צלמים רבים מהשורה הראשונה.
בשנה זו כבר הוצגו צילומים במוזיאונים, אך מעולם לא במגוון וכמות כזו. התערוכה גרמה לכך שצילום הפך להיות המדיום החזותי החשוב ביותר.
הפילוסוף רולאן בארת' כתב על התערוכה:
"הלידה, המוות? כן, אלו עובדות טבעיות, עובדות אוניברסליות. אך אם מעקרים מהן את הממד ההיסטורי, אין עוד דבר לומר עליהן, כל פרשנות לגביהן תהפוך לטאוטולוגיה טהורה; הכישלון של הצילום כאן נראה לי זועק לשמיים: לומר שוב את המוות או את הלידה – אין בכך ללמד, פשוטו כמשמעו, דבר. כדי שהעובדות הטבעיות יגיעו לכלל ביטוי לשוני אמיתי, יש לשלבן במערכות של ידע, כלומר להניח שניתן לשנות אותן, להכפיף את טבעיותן לביקורתנו [...] ודאי, הילד נולד תמיד, אך בתוך הנפח הכללי של הבעיה האנושית, איזו חשיבות יש ל'מהות' של פעולה זו לעומת אופני קיומה, שהם דווקא היסטוריים לחלוטין? אם הילד נולד בתנאים קשים או נוחים, אם הוא מכאיב או לא מכאיב לאימו בלידתו, אם סיכוני תמותת הילדים בסביבתו גבוהים או נמוכים, אם נשקף לו עתיד כזה או אחר – הרי לכם מה שהתערוכות שלנו היו צריכות לעסוק בו, ולא באיזו ליריקה נצחית של הלידה".

כולנו אוצרים. אוספים זכרונות ומסדרים אותם, על הקיר, באלבום, על השידה ומסך המחשב. הצילומים מזכירים לנו מי אנחנו, מה חשוב לנו ומה אנו רוצים להשיג. זה הסלון שלי, בו צילומים שלי ושל אחרים, אבל לכולם השפעה רבה על חיי, בין עם בעולם הצילום ובין אם בחיי היום יום.
גם אתם בוחרים כך בקפידה את הצילומים שמול עיניכם? או שפשוט עושים קופי פייסט וזורמים עם החברה?
והמקור: