רשמים מפיטסבורג

אז לא יודע מה איתכם אבל כששמעתי 'פיטסבורג' ככה דמיינתי אותה.
אגרטל של צמח מבוית על שולחן תחת מנורת הלוגן, בחוץ ירוק. מפתיע שקיבלתי מתנה שכזו ביום הראשון שלי שם.

 אז אין לי ספק שיש תמונות מוצלחות יותר של Falling Water, למען האמת מספיק להקליד בגוגל ותמונות שיגרמו לכם להזיל דמעה יצוצו משם. הבעיה היא שלא כולם מכירים את המקום. את המבנה עיצב פרנק לויד רייט, מחשובי האדריכלים של זמננו. הוא עיצב את הבית מעל מפל וכחלק ממנו עבור משפחת קאופמן.

המבנה מדהים, המחשבה בלתי נתפסת, הטבע בתוך הבית. אולם הדבר היחיד שהדהד בראשי לאורך כל הסיור שם, מלבד רעש המפל הנופל מתחת רגלי, היה הרקע התקופתי. הבית נבנה בשנת 1936. המשפחה הינה משפחה יהודית-גרמנית. עלות המבנה היתה כל כך בלתי נתפסת יחסית לשפל בתקופת הבניה שניתן להעריך את גודלה על ידי ההבנה שהשיפוץ בלבד עלה בשנת 2002 מעל ל 11 מליון דולר. כל זה בזמן שסממני השואה כבר התחילו להם ברחבי גרמניה.
אולי לרעש מחריש האוזניים של המפל יש יעוד מטאפורי בכל זאת...

 וקצת חוייה אמריקאית, ספק אורבנית ספק פראית.

באנדרטה לזכר ההרוגים בטיסה 93 באירועי 11.9, הכל נקי, מסודר, אמריקאי.
הדגל שלהם נשאר שלם אבל נצרב בו חור. ניתן לראות את החור בכל פן של התנהלות שלהם. החל מהטיסה וכלה במבטים שהם מפנים כששומעים דיבור בשפה שמית.
תגידו מה שתגידו על הקיטשיות האמריקאית, אבל הם יודעים לבנות אנדרטאות.

מדהים.
קשת עגולה סביב השמש שניצבת במרכז השמיים.
גם פה בפינה נידחת זו של העולם ניתן להריץ חיפוש בגוגל. מסתבר שזו תופעה שמתרחשת בשילוב של תנאי קור ולחות. טיפות המים בגובה כמה קילומטרים קופאות להן והופכות לקריסטלים, קרני השמש מתפזרות דרך הפריזמה שנוצרה וכך נוצרת הקשת בעיגול מושלם.

כמעט שכחתי, אהבה. יש המון אהבה בפיטסבורג. מרוסנת אומנם, נראית מאוד מאופקת, בכל זאת, אמריקאית. יכולים להתרגש ולבכות באירועים המוניים, אבל כשנוגע אליהם פנימה, הם קצת מרוסנים.
אבל האהבה שם.

אה, יש גם אומנות בפיטסבורג...

מסתבר שהעיר הנינוחה הזו הולידה את אחד המוחות המופרעים והפורים בדורנו, מומלץ להגיע למוזיאון וורהול כדי להבין עד כמה מופע ופורה היה המוח.