29.8- Happy 231 birthday Ingres

ז'אן אוגוסט דומיניק אנגר (Jean-Auguste-Dominique Ingres) צייר צרפתי.
מלבד זה שלבחור יש הרבה שמות, הוא נחשב למוביל הזרם היאו-קלאסי כממשיכו של דויד.
אנגר החשיב את עצמו כצייר ומתעד של ההיסוריה, למרות זאת הוא נודע בעיקר בשל הפורטרטים אותם צייר.
במהלך חייו הוא ראה בעצמו המגונן של האומנות המסורתית והפך את דלקרואה הצייר הרומנטי לאוייבו.
 ציוריו כוללים ציורים היסטוריים, מיתולוגיים, דיוקנאות ועירום נשי. הוא הקדיש הרבה מחיו לעירום הנשי וניסה להקנות להן יופי אידאלי המודגש בציוריו בכך שהיה "מוותר" על פירוט אנטומי מדויק של גופן של הנשים.
למרות היותו נציג חשוב ומובהק של הניאו-קלאסיקה, סטה לא פעם מחוקי הסגנון הנוקשים ושיווה ליצירותיו אופי רומנטי, במיוחד הדבר בולט בתמונות הנשים העירומות שלו, בהן עיוות את חלקי הגוף על מנת להגביר את החושניות.
אחד הציורים המוכרים שלו הוא "המתרחצת".

  ציור זה הוא מפתח ליצירתו, הוא אחד מציורי הערום המשמעותיים שנוצרו אי פעם.

איש לא השיג כך את הגוף הנשי – מנקודת הראות הבלתי מקובלת כל-כך, מאחור, שאינה מחויבת לקווי המתאר הקלאסים האופייניים לאידאות הנשיות.

 תמונה זו עוסקת באחד מהנושאים המקובלים של אנגר: אישה רוחצת ברגע אינטימי. חשוב לציין שאנגר מציית כאן למסורת ארוכה של תיאור נשים בעירום בה האישה אינה מודעת לצפייה בה. חוסר מודעות זה הופך את הצופה למציצן ואמור מחד להגביר את האפקט הארוטי ומאידך לא להביך את הצופה. דמות זו משמשת את אנגר גם בציורים נוספים (כמו למשל במרחץ תורכי).

קומפוזיציה: אנו מציצים אל חדר הרחצה של אישה. הדמות מוצגת מגבה, ראשה פונה לצד, כאילו שמעה רחש מאחוריה. פנייה זו מגבירה את דו המשמעות של מעמד הצופה כאן: מציץ או משתתף. הקומפוזיציה כולה מוקפת בבדים, וגם ידה של הדמות עטופה בבד. חיתוך הקומפוזיציה וקיפולי הבדים יוצרים תחושת אינטימיות ותחושת ריחוף וחוסר משקל.

 הגוף אינו מדויק אנטומית, הגב ארוך מדי, וכן גם היד הנשענת על המיטה לעומת הרגלים הנראות קצרות.  העיוותים מפשיטים את הצורה וכמעט מפרקים אותה: ניתן להתייחס לכל חלק גוף בנפרד, אם כי נוצרת ביניהם הרמוניה המחברת אותם שוב. אם זאת, בפרטים ניתן לראות דיוק רב והעתקה של הנראה:

האור והקונטור מושלמים כמעט כצילום, והקמט בין השכמות מגביר את תחושת הריאליזם.

האמן לא ביקש ליצור אשליה של מציאות, אלא הרמוניה מאוזנת בין צורה וצבע, סדר ומרקם.

 רבים הם הציורים והצילומים שנעשו בעקבות ציור זה, לדוגמא זה של מאן ריי

אני יצרתי את הציור כאשר הוא מורכב מתבלינים.
אנגר בציורו משנה את המציאות ומעוות את הפרופורציות על מנת לייצר תחושה של ריאליזם שלא יכל ליצור בצורה אחרת. הריאליזם כה מושלם עד כי אנחנו מרגישים שהמתרחצת תסיים את סיבוב ראשה כל רגע ותביט בנו ואז הקסם יעלם.
עוד מעט.
עוד רגע.
כמו ריח, מוחשי מאוד אבל לא ניתן למגע.
הלוואי ויכולתם להריח את הציור שיצרתי, זה בדיוק מה שחסר בציורו של אנגר.
והמקור: