רשמים מבורגאס בולגריה
אז קודם כל עידן חדש, הפעם נסעתי בלי המצלמה הגדולה, נמאס ששואלים שאלות במכס ויושבים על הווריד וגם קצת נמאס שכל פעם שנותנים לזרים לצלם את כל המשפחה הלב דופק והתמונות לא יוצאות.
אז נסעתי עם ניקון 6100. קטנה, קומפקטית וזמינה.
נסענו לבורגאס, היה זול.
היה חוף.
היה ים.
עוד לא היה רועש.
היה כיף.
בכל מקרה, בעיקר, היה מוצלח כפר הדייגים, שקט, נינוח ודגים לא במחיר שמזמן אוטומאטית שיחה לישראכרט בארץ לקבלת אישור להוצאה מורחבת.
היה משהו בקדוש הזה שמקבל את פנינו בכניסה לכפר שהסביר על מה שהולך לצפות לנו בתוכו.קודם כל, השחפים. הצליל המנקב הזה שמבשר על חוסר דאגה קרב פשוט ממfר. שנית, הגרנדיוזיות וההשקעה בפסלו של ניקולאס הקדוש, לא תמנע בסופו של דבר מהפשטות שבקורמוראן שמנסה להתייבש לגנוב את התמונה. כל התכנונים הגדולים והבניות המתוסבכות נופלות אל מול הפשטות שבאנשים, הנאיביות שבהתנהלות והסתירות שבקיום.
ויש להם שם משהו עם צבעים ראשוניים.
החסרון הגדול הוא שעות השמש. כשמטיילים עם ילד, שעות אור של 5.30-21.50 זה טיפה מוגזם בשבילו. לא אשמתו, הוא רגיל לישון בחושך.
פשוט שאחרי זה אין מה להתלונן שכשיורדים ללובי מוצאים אותו בכסא הקבוע שלו.
אבל אין מה להגיד, גאווה מילאה את ליבי.
היום אתה רואה אנשים מצלמים עם הפלאפונים והמצלמות הקטנטנות ומחזיקים אותם כחצי מטר מהגוף על מנת למצוא את התמונה הרצויה. אני שמחתי לראות שהגמד שלי מתעקש למסגר פריים דרך העינית, רק שהוא רגיל למצלמה שלי ובחדשה אין עינית. לא נורא, עיגול העדשה מספיק טוב.
התמונות הכי מרגשות מכל הטיול, מספרות על שינוי של עידן, התקדמות טכנולוגיה וילד שמחקה את אבא.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית