28.4- Happy 83 birthday Yves Klein

אייב קליין(Yves Klein) אמן צרפתי.
אייב נחשב לאמן מוביל בתקופה שלאחר המלחמה ואחד המייסדים של הזרם "הריאליזם החדש". מטרת הזרם הזה היתה חיפוש אחר אקספרסיביות חדשה, אחר חוויית האמת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתוך פנימיותו של כל אמן, ללא התערבות של היבטים קונספטואליים שכלתניים. שזה אומר בתכלס שהם חשבו שהם יודעים מה היא המציאות והם רואים אותה כמות שהיא, כמו כל זרם שבא אחריהם ולמען האמת גם לפניהם.
אייב היה אחד הנועזים שבזרם זה, הוא גיים מופעים ציבוריים בזמן יצירת העבודות שלו. נשמע משעמם? אז תנו לי לתאר לכם את אחת התצוגות.
דמיינו אורכסטרה שמנגנת תו אחד שוב ושוב, במקביל, בד לבן נפרס על הקיר והרצפה. שלוש נשים עירומות נכנסות ונמרחות בצבע כחול. בהתאם להוראות של אייב, הן נצמדות אל הבד, כאשר אחת מהן נגררת על הרצפה.
או קיי, אז קצת פחות משעמם? אבל למה אתם בטח שואלים. אז ככה, אייב ניסה להפטר מהמכחול, או כדבריו:
"כבר קודם דחיתי את השימוש במכחול מכיוון שהוא נראה לי כלי עבודה פסיכולוגי מדי, ציירתי עם הגלגלת שהיא אנונימית וניסיתי בדרך זו להציב ביני ובין הבד מרחק מינימום קבוע בזמן העבודה...אבל הפעם! (הכוונה לשימוש במכחולים חיים) הו, פלא פלאים! המכחול חוזר ועוד בצורה חיה תחת הדרכתי מונח הצבע, ישירות דרך הגוף, על המצע..."
אייב ניסה להפטר מהמכחול היות והוא היה אישי מידיי, הוא רצה ליצור משהו כאשר לא תהיה זיקה ישירה בינו לבין היצירה.
אייב לא השתמש בקווים היות והרגיש שהם "כולאים" את היצירה והמטרה היתה ליצור חיבור ישיר עם הצופה, בצורה זו התחבר לתורת ה"זן".
סגנונו היה אחד הזרזים לזרם הפופ ארט והמינימליזם.
אני השתמשתי באותה טכניכה ליצור את היצירה שלי.
והמקור:

25.4 - Happy 83 Birthday Cy Twombly

קיי טוומבלי (Cy Twombly)שלמען האמת שמו האמיתי הוא אדווין פארקר טוומבלי אבל אביו כינה אותו קיי על שם מגיש של השיקגו וויט סוקס, צייר אקספרסיוניסטי מופשט.
קיי הוא צייר אמריקאי שידוע בעיקר בשל ציוריו על קנווסים ענקיים בצבעי אפור ואופ-וויט. הסגנון נע בין גרפיטי של כתמים לבין קליגרפיה-אותיות מסוגננות בבלוקים של כתב.
בציוריו של קיי קשה לנו לקבוע האם מדובר בציור או ברישום ועבודותיו נעות משני צידי הקו הזה.
בתחילת דרכו עבודותיו נראו כמו ציור בגיר על לוח וחזרה על האות e ליצירת רישום של שדה. בהמשך נע לכיוון הגרפיטי ולבסוף לכיוון הסימבוליזם.
בשנת 2007 ציורו "פריחה" הוצג בצרפת, כאשר אמנית צרפתייה ניגשה אל הציור, נישקה אותו עם אודם והשאירה את חותמה על הציור. היא נתבע על מעשיה, טיעון ההגנה שלה היה:"זו רק נשיקה, מחווה של אהבה, נישקתי את הציור מבלי לחשוב. חשבתי שהאמן יבין." היא נקנסה ב 1000 יורו לתשלום לבעליי הציור, 500 יורו לגלריה ויורו אחד לצייר. הציור, אגב, שווה 2 מיליון יורו.
והמקור:

23.4- happy 236 Birthday William Turner

וויליאם טרנר (William Turner) צייר נופים רומנטי.
טרנר התחיל לצייר מגיל מאוד צעיר והפך מהר מאוד למייצג של הזרם הרומנטי האנגלי.
הוא מייצג היות וגם הנושאים שלו- עוצמת הטבע והמאבקים בו, וגם בטכניקה- צבעי שמן על בד, מעברים רכים, חשיבות לצבע על הקו היוצר צורה, צבעוניות גועשת ואווירה דרמטית וקודרת.
הטשטוש הרב בתמונות שלו נתן דחיפה והיווה מודל לזרם האימפרסיוניסטי שבא לאחר מכן.
הטשטוש הזה הוא הקסם שבעבודותיו וגורם לי להרגיש כאילו עבודותיו מצויירות על עננים,הכי קרוב שמצאתי היה צמר גפן.
כשנפטר טרנר, הוריש את כל כספו לעניים ואת ציוריו לאומה הבריטית.
והמקור:

19.4- Happy 83 Birthday Klein

"

וויליאם קליין(William Klein)צלם .
וויליאם קליין הוא צלם פוטוג'ורנליסט- מתעד סביבה למשך זמן וצלם אופנה.
קליין עושה את העבודות שלו בצורה שבתחילת דרכו נחשבה חריגה, לא ראויה ואף דחויה על ידי החוגים הנחשבים.
הטכניקות החריגות שלו לייצוג עולם האופנה הן אלו שזיכו אותו בפרסים רבים ואף הפך להיות,צלם הבית של מגזין האופנה ווג, תוך שהם מאמצים את נקודת מבטו האירונית על עולם האופנה. הוא לא מציג עולם זה כזוהר ומקסים, הוא משתמש בדמויות יומיומיות ובסצינות נפוצות לכולנו על מנת להציג את הביגוד בצורה המצויה, בערך מה שקסטרו מנסים לעשות רק כמה עשורים אחריו.
בנוסף, קליין מביים המון סרטים קצרים וביים כ250 פרסומות.
מפתיע לאן התגלגל אמן שהתחיל את דרכו בכלל בעולם הציור.
הוא זה שהפך את ה"אנטי טכניקה" לטכניקה עצמה.
האופנה והיופי מצויים סביבנו ברחובות, הבאתי דוגמא אחת אבל בלוג שלם שמדבר על זה בצורה נפלאה הוא של אריה וידר, חבר ללימודים שזה נושא הבלוג שלו "על צילום כראי התקופה ועל אופנה ברחוב".
והמקור כמובן:

15.4- Happy 559 Birthday Da-Vinci

לאונרדו דה ונצ'י (Leonardo di ser Piero da Vinci) איש אשכולות.
מדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומאי, צייר, פסל, אדריכל ומוזיקאי.
דה ויצ'י מוכר בעיקר בזכות יצירותיו "המונה ליזה""הסעודה האחרונה" ועוד יצירות רנסנסיות רבות, זאת בנוסף כמובן לספריו של דן בראון "צופן דה וינצ'י" והמשכיו.
ההמצאות הרבות של דה וינצ'י, כמו הצוללת המסוק טנקים וכד', כן , יש להן מכנה משותף, רבות מהן קשורות לעולם המלחמה ובמהלך הקריירה שלו היה גם יועץ מלחמתי.
בסך הכל היה לו רצון אדיר לידע ויצירה והוא הסכים להצטרף למי שהיה מוכן לתת לו להביע את עצמו.
המונה ליזה שהפכה לאייקון שלו וככל הנראה ליצירת האומנות המשוכפלת ביותר בהיסטוריה, הפכה גם לסמל של אומנות הרנסאנס בכלל.
כחלק ממחקריו הוא חקר גם אנטומיה של האדם ושל בעליי חיים, דבר אשר בא לידיי ביטוי ביצירתו "האדם הוויטרובי" בה הוא מציג את פרופורציות האדם, כלי ששימש לציירים בהמשך הדרך בנוסף לרופאים וחוקרי אנטומיה.
לאונרדו צירף טקסט לציור זה בו כתב שהציור מהווה התבוננות בפרופורציות המושלמות של גוף האדם הגברי (כמו התחכמויות רבות מצידו הוא היה מוכרח לכתוב זאת בכתב ראי) על פי מחקר של האדריכל הרומאי ויטרוביוס מהמאה ה15.
אידאל היופי וההרומניה כפי שבאים לידי ביטוי בבובות האידאל שאיתם משחקים הילדים, טיפה שונה מאלו של דה וינ צ'י. האם הפרופורציות שלנו השתנו כל כך או שאולי אנו רוצים לשנות אותם? מעניין מה הסיבות.
והמקור:

13.4 - Happy 242 Birthday Lawrence

תומאס לורנס (Thomas Lawrence)צייר אנגלי
הוא נודע בעיקר בזכות הדיוקנאות שלו.
במהלך חייו היה לנשיא האקדמיה המלכותית לאומנויות בלונדון, הוא החל את דרכו בציור בצבעי עיפרון. בשלב מסויים בחייו הוא היה מוערך יותר בצרפת ובארצות הברית מאשר בבריטניה, מאותה סיבה שישנם כמה היסטוריונים שמייחסים לו פחות חשיבות- הוא היה ציפור חריגה בנוף הציור האנגלי- לא למד בבית ספר, סגנון ייחודי.
אנו נראה פורטרטים שלו כשהאובייקט מועצם מהרקע שלו בין אם הרקע אחיד ובים אם מדובר בנוף, בדרך כלל על ידי הבדלי תאורה, האובייקט המצולם יהיה מואר יותר.
זה האובייקט שלי מהופעה של תשע נשמות מהיום, הארט גיא- עמית ברקין.
והמקור:

12.4 - Happy 128 Birthday Cunningham

אימוג'ן קאנינגהם (Imogen Cunningham), צלמת.
קאנינגהם מוכרת בעיקר בזכות צילומי הצמחים והעירום שלה.
צילומיה בשחור לבן החלו את דרכם בכלל במחקר שביצעה על הצילום עצמו וטכניקות הפיתוח ומשתם התפתח לאהבת הצילום. היא היתה ממייסדי קבוצת F.64 קבוצה שדגלה בלהציג את הצילום בצורה פשוטה וישירה, בעזרת טכניקת צילום בלבד, ללא השפעה רגשית.
היתה מרצה בסן פרנסיסקו יחד עם דורותיאה לאנג ואנסל אדמס.
והמקור:

10.4 - Happy 87 Birthday Noland

קנת נולנד (Kenneth Noland) צייר אבסטרקט אמריקאי.
אחד מהציירים הבולטים בתחום משטחי הטבע- התחום בו הצבע ממלא שטחים שלמים ללא ערבוב.
בחלק מזמן פעולתו נחשב גם למינימליסט בנוסף להיותו אקספרסיוניסט, מה שאומר שאוא שאף לצמצם את התוכן המוצג למינימום ההכרחי ועדיין להציג את תחושותיו.
רוב ציוריו נופלים לקטגוריה של חיצים או עיגולי מ טרה על קנווס.
למה בולזאי? כי משהו בציורי האבסטרקט תמיד מזכיר לי אוכל ועושה אותי רעב.
והמקור:

9.4 - Happy 181 birthday Muybridge

אדוארד מייברידג' (Eadweard Muybridge) צלם אמריקאי ממוצא בריטי.
מייברידג' הייה ממבשרי צילום הקולנוע כאשר נתן הרגשה של צילום מהיר באמצעות העמדת מספר רב של מצלמות שצלמו את התנועה.
מייברידג' היה זה שגם פתר את החידה והוכיח כי הנקודה היחידה שהסוס מרחף באוויר הינה כאשר רגליו במרכז גופו ולא כלפי חוץ כפי שהאמינו וציירו עד אז.
בנוסף מייברידג' אף הואשם ברצח שבו הודה, הרצח של מאהבה של אשתו. הוא טען לחוסר שפיות אולם כל המושבעים שהיו צריכים לקבוע אם הרצח מוצדק או לא קבעו שהרצח מוצדק.
התמונות של מייברידג' הן בעלות אופי מדעי בעיקר, חקר התנועה הוא זה שהניע אותו וגרם לו לצלם ברצף כמעט כל דבר (שזז).
התמונות מוצגות ברצף על פלטה אחת.
מייברידג' הדביק בהמשך את התמונות על לוחית דיסק שהסתובבה מהר ויצרה סרט תנועתי של הנושא המצולם, למכשיר הוא קרא-הזואופרקסיסקופ, אשר הינו אחד המקרנים המוקדמים.
והמקור:

6.4-Happy 191 Birth day Nadar

נאדר פליקס, שזהו רק שם העט שלו- צייר וקריקטוריסט צרפתי.
מיטב האליטה החברתית הגיעה אליו לצילומי פורטרטים, והוא נחשב לאחד הצלמים המשפיעים בתחום צילום הפורטרטים.
במהלך השנים כשעבד עם אחיו העסק הסתבך, אבל כדי לקצר את נאדר פליקס, שזהו רק שם העט שלו- צייר וקריקטוריסט צרפתי.
מיטב האליטה החברתית הגיעה אליו לצילומי פורטרטים, והוא נחשב לאחד הצלמים המשפיעים בתחום צילום הפורטרטים. הסיפור נאמר שלא צריך לערב עסקים ומשפחה
בכל מקרה, הוא גם בנה כדור פורח ענק והיה זה שרשם פטנט על צילום אווירי.
הוא היה הראשון שצילם את הקטקטמבות בפריז על ידי שימוש בנורות חשמל, תחום בצילום שעזר לפתח.
הצילום שלי הוא של נשיות טיפה שונה מזו של נאדר, זו המציאותים, והקוסמת.
והמקור:

הוסף כיתוב

6.4- Happy 528 Birthday Rapael

רפאל (Raffaello Sanzio) ןלא צב הנינג'ה למקרה שאתם תוהים-צייר ואדריכל איטלקי.
רפאל היה צייר רנסאנס מובהק שלמד אצל אביו. הרנסאנס תקופה בסוף ימי הביניים שנמשכה בין המאה ה14 ל17 והחלה באיטליה ומשם התפשטה לכל אירופה
בתקופה זו הציור החל להשתמש בטכניקות ליצירת פרספקטיבה (יחסיות ועומק) בשיטות חדשות, אור וצל, מרבית הציורים האלו הוזמנו על ידי הכנסיה.
יצירותיו של רפאל הביעו הישגים טכניים של אמנות הרנסאנס בשיאה וגם רוח ההומניזם. תמונותיו הרמוניות, דמויות ארציות וטבעיות שהבעתן אנושית ופשוטה. קדושי הכנסייה מוצגים בציורים כנעימי סבר ואצילים וסמלי קדושתם מרומזים.
הציור שבחרתי של רפאל הוא זה שחלקו התחתון הפך להיות מודל לכל קיר של נערה מתבגרת
והמקור:

6.4 - Happy 185 birthday Moreau

גוסטב מורו (Gustave Moreau)צייר צרפתי.
הציורים שלו אופיינו בסימבוליזם- יצוג של רעיון נשגב או פשוט על ידי ייצוג חזותי, מילולי שונה.
מורו צייר בעיקר נושאים תנכיים ומיתולוגיים.
הוא הפך פרופסור מרצה ובין כל שאר תלמידיו היה גם הצייר מאטיס.
במהלך חייו ייצר יותר מ 8000 ציורים, רישומים וציורים בצבעי מים.
היום, נושא המיתולוגיה הפך לנחלת כותבי המדע הבדיוני. אפשר לומר עליהם דברים רבים, חיוביים ושליליים, אבל בסופו של דבר, כולם עוסקים במיתוסים, שגרעינם זהה לאלו שאנו מכירים מהתנ"ך והמיתולוגיות, בסופו של דבר לכל נמיתוסים גרעין דומה אם לא זהה.
בחרתי להביא את אחד האהובים עליי.
והמקור:

4.4- de VlaminckHappy B-day

מוריס ולאמנק(Maurice de Vlaminck), צייר צרפתי.
מוריס לא רצה להיות צייר, הדבר נכפה עליו. למען האמת הוא היה מתחרה מקצועי ברכיבה על אופניים שהשלים הכנסה בלימודי נגינה, אולם הוא חלה בטיפוס ונאסרה עליו פעילות גופנית.
בשנת 1905 ראה המבקר לואי ווסל יצירת פיסול קלאסית ומסביב היו תלויים ציורים  של ולאמנק והוא כתב על כך "דונאטלו כלוא בין חיות הפרא", מכאן קיבל הזרם את שמו פוֹביזם (מצרפתית: Fauvisme; בצרפתית "fauves": חיות פרא).
הזרם מתאפיין במיוחד בשימוש בצבעים טהורים היוצאים ישירות מהשפופרת ללא ערבוב. כמו כן, מתאפיין בפשטות הצורות והנוף, בשימוש רב באור וצל ובשימוש בצבעים עזים ולעתים, גם במשיחות מכחול נמרצות.
יחד עם מוריס היה בזרם זה גם מאטיס המוכר שבציירי זרם זה אולם מוריס היה הקיצוני ביותר בסגנון חיות הפרא, אולי משום שמעולם לא למד ציור ולכן לא היה מושפע מסגנונות אחרים.
חיי הזרם היו קצרים אולם הם השפיעו על יצירת האקספרסיוניזם, שאגל וקנדינסקי.
והמקור:

רשמים על מה שהיה שם, או: על מסמן ומסומן.

רולאן בארת אמר שמה שמייחד את הצילום משאר האומנויות הוא העובדה שבראש ובראשונה הוא מראה מה היה שם.
בארת התייחס אל הצילום כאל מכונת זמן המאפשרת לכולנו לחזור אל מציאות קודמת בה צולמה התמונה ולחוות אותה שוב.

הוא התייחס בהרחבה אל עניין הפונקטום בתמונה. אותו הדבר המסויים שהופך את התמונה למשהו מעבר לחזיון דרך מראה המציגה את העבר, אל משהו שאנחנו יכולים להרגיש משהו. הפונקטום הוא אותו הפיפס שמהווה את המהות של התמונה, החלק שזורק אותנו לחוות את המציאות של התמונה, להיות שם במקום להתבונן במה שהיה שם.
הפונקטום יכול לבוא בצורות רבות- הפתעה, רגש, הגיון, אבל נוכחותו היא המפתח לתקשורת בין הצלם לצופה.

בארת שמשתמס ברעיונות של דה-סוסייר מדבר על המסמן והמסומן. המסמן הוא הדבר הפיזי שאנו נראה בתמונה והמסומן הוא אותו הרגש, הרעיון והנושא שהמסמן מעלה בנו.
שימוש במסמן ומסומן בתמונה כמעט תמיד יהיה הפונקטום של התמונה היות והוא פועל על אנלוגיה- דיבור על משהו מעבר לזה שאנו רואים.
החורשה היא הבמה לצילומים שהבאתי כאן.

החורשה זרועה דימויים שלא ברור מאליו שיהיו שם. העץ השבור שמעלה שאלה לגבי האירוע שגרם לשבר זה, המגירה הזרוקה שהסגנון שלה הוא ייחודי ובונה לנו סיפור אודות הבעלים שלה והדרך שהיא הגיעה אל החורשה לבסוף.

העץ השרוף שיכול להעלות לנו זכרונות של שריפות שחווינו לאחרונה מהווה פונקטום מוכוון קהילה היות וסביר להניח שלתושבי בריטניה העץ השרוף יעלה מחשבות אחרות מאלו של אוטובוס של אנשי שב"ס שנספו ביערות הכרמל.

הכרית הקרועה יכולה לרקום סיפור יפהיפה או מזעזע, זה תלוי בנסיונו של הצופה ובעברו. אולם על מנת לנסות ולהכווין למטרה מסויימת, הצלם בוחר בשיטה של סדרת צילומים. הסדרה מהווה הכוונה למטרה מסויימת לרעיון בסיסי, לגיבוש אמירה.

המח האנושי עובד בצורה מאוד פשוטה, אם הוא רואה מספר תמונות יחדיו הוא מיד מנסה למצוא את ההקשר בינהם. בין כמעט כל שתי תמונות ניתן למצוא קשר ורעיון משותף. כאשר יש יותר משתיים הנושא נעשה מסובך יותר.
מציאת התמונות הנכונות להציג הוא עסק עדין. באם הקשר ברור ומיידי, הצופה עלול להשתעמם ולעבור הלאה. ואם הקשר והנושא מסובך מדי, המתבונן עלול להתייאש מלנסות ולחשוב עליו וגם במקרה הזה להמשיך הלאה.

הדיבור על "מה שהיה שם" נטו, בסדרה של תמונות, נשאר נחלת הצילום העיתונאי, הפוטוג'ורנליסטי. שאר הסדרות מדברות על משהו אחר, שהמציאות שהיתה שם מהווה את הפלטפורמה להעברת הרעיונות.

2.4 -Happy 120 Birthday Ernst

מקס ארנסט (Max Ernst) אמן דאדאיסטי.

מעבר לעובדה שזה משעשע שהיום ארנסט חוגג יומולדת 120, הוא אחד האמנים המעניינים.

ארנסט הוא ממייסדי ה"דאדא" בגרמניה. השם המוזר של הזרם הוא מכוון,אמנם ישנן כל מיני גרסאות לסיבה לבחירה בשם זה, אבל עצם חוסר המשמעות של השם מצביע על הרעיון שמאחורי התנועה. 

הדאדאיסטים החלו את פעולתם לאחר מלחמת העולם הראשונה וביקשו לערער את כל המוסכמות של האמנות והחברה. על פי הדאדא, ההיגיון והסיבתיות אכזבו ככלים לניהול תקין ורציונלי של העולם, ולכן יש לברוא את העולם מחדש, ללא סדר והיגיון - באקראי, מתוך תקווה אוטופית לעולם טוב יותר, ללא מלחמות.

הרעיון הזה גרם לכך שאומנותו נחשבה ל"בזויה" על ידי הנאצים ולכן ניסו לתפוס אותו ונאלץ להמלט לארצות הברית.

שם היה ממייסדי הזרם הסוריאליסטי- סור-מעל, ריאליזם-מציאות. כלומר, הסגנון הסוריאליסטי בא להמיר את המציאות המכוערת והעלובה ב"על מציאות" נהדרת.

אמנם שני הזרמים דומים ברעיון של ביטול המציאות  והרצון לרמוס ולבטל כל מה שנחשב לאידאל, אולם בניגוד לדאדא שזו הייתה מטרתם, הסוריאליזם השתמש בזה כנקודת מוצא ליצירת מציאות חדשה ונסיון למצוא פתרון.

התמונות נראות כלקוחות מעולם החלונות ומשלבות עצמים שנראה כאילו אין קשר בינהם כלל, כמו בחלום. כמו גם בתמונה שהבאתי למרות שהמציאות ה"חלומית" חסרת ההגיון הזו באה לא רחוק מהחצר האחורית שלי.

ארנסט נהג להכניס מוטיבים (חלקים) מעולם הציפורים בציוריו.

המקור: