רשמים על החומר שממנו מורכבת המציאות

המציאות והעולם מורכבים מיסודות שהן מולקולות, הן מורכבות מאטומים (שאגב באמת הגיע הזמן לשנות את שמם לסתם "טומים" גם משעשע יותר וגם נכון יותר היות והם ניתנים לחלוקה), האטומים מורכבים מפרוטונים וניוטרונים, כל אחד מהם מורכב משלושה קווארקים הקשורים על ידי נוקלואידים.
זו המציאות שלנו.
בסופו של דבר כולנו קווארקים ונוקלואידים שרובנו כלל לא מודע לקיומם.

בעולם הצילום , זה שאני חי בו וזה שאתם מגלים בו קצת עניין (אחרת לא הייתם פה) אבני היסוד הם הלידי כסף (חלקיקי כסף קטנים). יודעים מה? בעצם גם זה לא מדוייק, שיטת צילום בסרט השתכללה לכדי הלידי כסף, אחרי נסיונות של זפת, חלבון של ביצה ושאר ירקות. כיום אבן היסוד של הצילום הינה ה"פיקסל", אותו ריבוע מזערי שבא עם עוד כמה מליוני (מגות) לידו.

הפיקסל עצמו הוא עיוור צבעים. הוא יודע רק כמה אור פוגע בו אחרי שעובר דרך העדשה. כל פיקסל מכוסה בפילטר של אחד מצבעי היסוד של הצילום אדום-ירוק-כחול RGB (בניגוד לציור בו הם CMYK) וכך המצלמה משערת איזה צבע היא יכולה להציג על מנת לייצג את המציאות כפי שהיא רואה אותה.
 אז זהו.
כל התמונות בסופו של דבר מורכבות מריבועים מזעריים שבעזרת זרמי חשמל מינימליים מייצגים את המציאות שגם היא מורכבת מחלקיקים מינימליים שאיננו מודעים אליהם.
 המציאות המיוצגת בתמונות כל כך מורכבת, אםכ, שחייבים להניח שהיא חוטאת לאמת. אנחנו רואים תמונת נוף, עירונית, מלחמתית או אחרת וקל לנו לחשוב שמה שאנו רואים היא המציאות.
אבל המציאות שלנו כיום המורכבת מתקשורת המשתמשת במחשבים, טלוויזיה ועיתונאות, כולו מורכבים מפיקסלים או ממספר נקודות למילימטר המהווים ייצוג של המציאות.

אז מה אנחנו רואים באמת?
מה היה באמת?
מה יש לפנינו באמת?


בעבודות האלו אני מנסה לפרק את המציאות כפי שהיא משתקפת בצילום.
אין לי נוסחה מתמטית, רק הרגשה, אחרי הכל זה מה שהצילום בפרט והאומנות בכלל שואפים אליו- השפעה על רגשות.

חבר טוב גרם לי לשים לב לציטוט בעניין זה:

וְכָךְ

לָקַח לִי
שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת
עַד שֶׁהֵבַנְתִּי,
כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת
וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים,
וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי
אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אֹשֶׁר
לְלֵב הָאָדָם.

(טהא מוחמד עלי)


אותו משורר ערבי קולע ללב העניין האומנות כפי שאני רואה אותה. היא אינה צריכה להתנשא, להתבדל מאנשים או להתחמק לה אל מקדש השן. היא צריכה להיות של כולם ובשביל כולם. אמנם אני לא מסכים שכל תפקידה הוא להביא אושר במובן הפשוט של המילה אושר. האושר צריך להיגרם לאדם כאשר הוא מבין שהוא חושב, שהוא קיים, שכל קיומו לא מסתכם בפיקסלים המונחים זה לצד זה המייצגים קווארטים בטריליונים המרכיבים גוף אדם.

תחשבו שהמציאות היא לא כה פשוטה.
תחשבו שיש לה מליון פנים.
תחשבו שאין פתרון אחד.
תחשבו שמציאות שלמה מורכבת משלושה צבעים.
תחשבו שהכל ריבועים.
תחשבו שהכל חשמל.


תחשבו.

רשמים מתערוכת סיום החוג לתקשורת צילומית מכללת הדסה 2011

אז בואו נתחיל מהסוף, לכו לראות!

למה?

כי קודם כל מדובר במסיימים הטריים של לימודי צילום לתואר ראשון, כך ששם כנראה תוכלו לראות את הכיוון שאליו פונה עולם האומנות היום. שנית כי מדובר בחבורה של פרפקציוניסטים כך שיהיה מעניין. לבסוף, מתי אחרת תגיעו לירושלים ותוכלו לאכול בjoy (לשומרי הכשרות) או ב איוו (לא לו שלא כל כך).

נתחיל מההתחלה, צירפתי פה את הפרסומים וההזמנות כפי שצורפו בפייסבוק, מצטער שאין לי את כולם אבל כל מה שהיה לי שמתי, והבנה ראשונה היא שההזמנה היא בפורמט קבוע וכל אחד צירף את התמונה שלו בשונה מהזמנות רגילות הבאות עם צילום אחד מייצג. כמובן שמייצג תמיד יחטא לאמת היות ולכל אחד יש את האמירה שלו ולכן נראה כאילו החברה האלו יודעים משהו לגבי עולם האינטרנט והרשתות החברתיות, שכן זוהי אחלה דרך לאחלה תפוצה.

גילוי נאות, אני סיימתי ללמוד בשנה שעברה במכללת הדסה בחוג לתקשורת צילומית לתואר ראשון, המחזור שלנו אמור להיות המחזור הראשון שם לתואר. בתכלס, כשנרשמנו זה היה ללימודי הנדסאי של שנתיים שלוש ולא לארבע שנים, כך שהחברה שלנו מעולם לא הפנימו את הרעיון שאנחנו במסלול לתואר ראשון. התערוכה הזו מייצגת אנשים שהגיעו מתוך מטרה להשקיע ארבע שנים והבנה של משמעות התואר הראשון, כך שלמעשה הם המחזור הראשון, אנחנו היינו פיילוט.

במהלך שלוש השנים שביליתי עם החברה האלו ראו את ההבדל, הם היו הרבה יותר טכנולוגיים מאיתנו. מצויידים במצלמות דיגיטליות, מחשבים וכד'. במבט על התמונות שבחרו כל אחד לייצג אותם (שוב, עוד לא ראיתי את התערוכה, הסקירה היא רק על פי ההזמנות האלקטרוניות) לא נראה ש"טכנולוגיה" זו השטלתה עליהם. הצילום הוא העניין ופחות הטכנולוגיה בעבודות, כשאגיע לתערוכה אני מניח שהאיכויות  הצילומיות וההדפסות יבחנו על פי קריטריונים טכנולוגיים.
אני מוצא את זה מקסים.

 כמו רוב הדברים, גם הנושאים המובילים בתערוכה מתחלקים לשלוש.
1. זה הרוס.
2. זה פורטרט.
3. זה טכני.
למרות שבאופן מוזר ניתן להרגיש את ה"עצמי" בכל עבודה. המניע לרוב העבודות הוא לא לדבר על נושא גרידא אלא על הצלם עצמו. דבר מקובל ביותר, למרות שהאמירה עצמה לא ברורה לגמרי היות ויש לי תמונה מכל פרוייקט.
אני מתכוון לזה שלצם בית הרוס יכול להוות מחאה כנגד הריסות התנחלויות, פינוי בינוי, הזנחת מגזרים חלשים. או, שיכול להוות מצע לדבר על רגשות, מאורעות שחווה הצלם וכד'. כמו שזה נראה, הכיוון הוא השני.
 גם הפורטרטים נראים כאלו. אם ניקח את ורדי כהנא או רלי אברהמי ששתיהן יודעות לעשות את שני הפנים בצורה נפלאה, לצלם עבור העיתון על מנת להציג את הנושא ולחילופין לצלם את משפחתם ולמעשה לדבר על המושא, הן עצמן.
בעבודות הטכניות נראה כאילו הנושא והיכולות הוא יותר העניין, אבל קשה לי להאמין שזה ייגמר בזה(אני מקווה) נראה בהמשך.

 התמונות עצמן נראות מקסימות ומוקפדות, אני מקווה שגם בתור גוף עבודה הן יחזיקו.

אני מוכרח לציין שיש בי קצת פחד שהתמונות של הדברים הישנים וההרוסים יפספסו את המטרה בתור עבודה. ישנו סיכוי שבתור גוף עבודה הוא פשוט ישחזר את הרעיון הרגיל של:
זההיה-זהנהרס-זההיהמזמן-זה נרקב-זהנשארלבד-זהנטוש-זהמצטלםטוב.
פשוט, מאז ומתמיד זה הצטלם טוב וזה האנשה לרעיון של סוזאן זונטאג ב"להתבונן בסבלם של אחרים" אז היא מדברת על כמה טוב לנו להסתכל בתמונות על סבל של אנשים ומה אנחנו מרוויחים מזה, בתמונות מהסוג הנרקב לרוב יש חזרה של רעיון זה.
אני בוחר להאמין שבתערוכה זו, ךפחות בחלק מהן יהיה משהו מעבר שיגרום לנו לחשוב.


בקיצור, בואו.
ואם עוד לא ברור:
13.7
המכללה האקדמית הדסה
רחוב הנביאים\הרב קוק
ירושלים

17.6- happy 113 birthday Maurits Escher

מאוריץ קורניליוס אשר (Maurits Cornelis Escher) אמן סוריאליסטי הולנדי.
אשר (לא כמו הערס השכונתי, אלא על משקל נשר) אומנם לא סוריאליסטי מובה אבל יש לו סממנים מאוד ברורים של הסוריאליזם. הסוריאליזם אשר מהווה צורה של "מעל המציאות", חלום כל שהוא מתאפיין ברישומיו של אשר בחידות והקונפליקטים הוויזואליים שאנו רואים. רובנו מכירים את עבודותיו בעלות המדרגות והמפלים אשר לא ניתן לדעת אם הם יורדים או עולים ובכל מקרה נראה כי המעבר מתלת מימד המציאותי לדו מימד הציורי יצר סתירה של הטבע.
במהלך חייו סייר הרבה בעולם, אולם מאורעות מלחמת העולם השנייה
0בהיותו יהודי) גרמו למעברים רבים ולבסוף חזר למדינתו הולנד (מורהו הרוחני לא היה כל כך בר מזל והוא ואשתו נספו באושוויץ).
כמרבית האמנים המשפיעים, גם יצירותיו זכו להצלחה רק בסוף חייו ולאחר מותו.
היצירות נעשות באמצעות תחריטי עץ, חיתוכי עץ והדפסי אבן המוטבלים בדיו וכך מתאפשרת הדפסה חוזרת.
תעלולי הפרספקטיבה והגדלים ביצירותיו של אשר מעוררים בצופים הרגשה שהם שרויים בעולם של הזיות ושל תעתועי חושים. את משחקי הפרספקטיבה המרהיבים, תכנן וחישב להפליא, כדי שיתארו בדקדקנות רבה דימויים נפרדים זה מזה לחלוטין, ואשר חודרים זה לתחומו של זה באורח כה דו משמעי, עד שאין העין יכולה לקבוע איה מתחיל דימוי אחד והיכן נגמר הדימוי השני.
בעבודותיו אנו רואים שימושים רבים במונחים מתמטיים וגיאומטריים.
והמקור:

16.6- Happy 94 Birthday Irving Penn

אירווינג פן ( Irving Penn) צלם אמריקאי.
אירווינג  הוא צלם גאון, למען האמת אחד משלושת צלמי האופנה שהגדירו מה הוא צילום אופנה, יחד עם ריצ'ארד אבדון והלמוט ניוטון. צילומיו של איקוני תרבות, דוגמניות או מקומיים בשבטים נידחים הפכו לאייקונים בפני עצם.
על צילומי השבטים באו רבים בתלונות, היות והתעקש לבנות סטודיו ולהביא את המקומיים לצילום בתוכו על רקע נקי. התלונה היתה של התנשאות והזרה של המצולמים מסביבתם, פן מצידו טען כי כל מה שרצה היה להעצים את הדמויות ללא פרטים נוספים.
סגנון הצילום שלו על רקע נקי וקומפוזיציות בהירות נמשך גם בשאר צילומיו, הן האופנה והן ה Still life והוגדרו כמינימליזם אסטטי.
היה צלם מוביל במגזין ווג שנים רבות.
בעיניי, העבודות המוצלחות ביותר שלו היו כשעבר משחור לבן לצבע והחל לצלם סטיל לייף. צילומים אשר שמרו על המינימליזם והקומפוזיציות המוקפדות תוך שילוב עם ממנטו מורי- תזכורת המוות והעובדה שחיינו קצרים. בעבודות אלו הוא התריס על רעיון אידאל היופי וצילם פירות נקרבים, אכולים על ידי חרקים ובדלי סיגריות, כל זאת תוך שמירה על יופי מרהיב, פרטים מוקפדים וקומפוזיציות נפלאות.
מתן כבוד לבגדים וזבל שמצא ברחוב על ידי שימוש ביכולותיו הצילומיות, תאורה מדהימה וגוונים ריאליסטיים.
באופן אירוני, התמונות מהוות מראה מציאותית לצילומי הפרסומת הרבים בעלי אידאל היופי המסורתי שצילם עבור ווג במשך שנים.
האמירה על המציאות הלא תמיד יפה שלנו, מקסימה בעיניי.
והמקור:

14.6- Happy 107 Birthday Margaret Bourke-White

מרגרט בורק ווייט (Margaret Bourke-White)צלמת אמריקאית.
מדובר בצלמת רבת פעלים, היא תיעדה מלחמות, סכסוכים אזוריים, שפל כלכלי ופריחה עבור מיטב עיתוני העולם. 
מדובר בצלמת פוטוג'ורנליסטית שיצאה למשימות במקומות המסוכנים והמסובכים ביותר.
צילום השער של מגזין לייף הראשון שייך לה.
המערבית הראשונה שהוזמנה לצלם בברית המועצות לאחר המהפכה הקומוניסטית.
האחרונה לצלם את גנדי.
ווייט המציאה שיטה להאיר בעזרת כדורי מגנזיום על מנת לדמות תאורה טבעית בחדרים.
מדובר באידאליסטית שבתקופה שבה אזרחי ארצות הברית רעבו ללחם, היא הרוויחה משכורות עתק מצילומי פרסומות, לכן כשיצאה לעבודה לתיעוד הבצורת,, היא הושפעה והחליטה לא לצלם יותר פרסומות ולהתמקד בצילום התיעודי.
בצילום שבחרתי מתודעת זוועה נוראית מקוריאה.
את התמונה אפשר אגב לקנות באמזון, על נייר או על קנווס ב174 דולר, נוראי.
והמקור:

13.6- Happy 146 birthday Karl Blossfeldt

קארל בלוספלדט (Karl Blossfeldt) צלם פסל ומורה גרמני.
קארל ידוע במיוחד בעקבות צילומיו בתקריב של צמחים.
בשנים שבין 1890-1896 אסף קארל צמחים על מנת לקבל חומר גלם עבור ציוריו אולם, במקום זאת החל לצלם אותם באופן סיסטמתי.
אלפי צילומיו מראים אדם אובססיבי ליופי הצמיחה של הטבע על שלל צורותיו.
והמקור:

13.6-Happy 117 Birthday Lartigue

ז'אק הנרי לארטיג (Jacques-Henri Lartigue), צלם צרפתי.
לארטיג היה בן למשפחה עמידה ולכן יכל לקבל מצלמה שהוכנה במיוחד על ידי נגר ליום הולדתו השביעי.
אביו של לארטיג, צלם חובב בעצמו לימד אותו את יסודות הצילום וזה מה שעשה לארטיג- צילם וצילם וצילם.
על מנת להבין את היקף העבודה, לארטיג השאיר אחריו כ 250,000 צילומים.
בילדותו צילם בעיקר את משפחתו שנהנתה ממעמדה והתמונות שאנו רואים הן של פיקניקים, טיולים ומשחקים עם המצאות חדשות. אנו רואים יכולת תפישה מופלאה של תנועה.
לארטיג קיים יומן יומיומי, דבר שהופך חשוב מאוד כשמבינים שמדובר על צרפת בתקופה שבין 2 מלחמות העולם. בראש כל דף צייר סמלים המתארים את מזג-האוויר והגדיר אותם בראשי-תיבות. חלקו העליון של הדף הוקדש לתיאור הדברים שעשה, ראה, חווה באותו היום. האנשים בהם פגש וכו'... חלקו התחתון של הדף הוקדש לציור של מה שצילם באותו יום. מאחר ובתהליך הפיתוח היה סיכון תמידי לתקלות שעלולות להשמיד את הצילום, פחד לרטיג שלא יישאר לו זיכרון מאותם פריימים שצילם ולכן הוא צייר אותם, מתוך הזיכרון שלו. ניתן ליראות בבירור כי הציורים הקטנים ביומן היו העתק מדויק של אותם צילומים שצילם.
אף על פי שלארטיג מעולם לא החשיב את עצמו צלם, בהיותו בן 69 הציג המוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק רטרוספרטיבה של עבודותיו וכך זכה להקרה.
התמונה הזו מתעדת את כלי הרכב התקופתיים בתנועה במירוץ הגראנד פרי, ניתן לראות את עיוות הגלגל שנוצר כתוצאה מחשיפה הדרגתית של הסרט (מלמטה למעלה) יחד עם תנועת הרכב. התמונה מהווה דוגמא להערצתו את התנועה בעונם המתועש בשנים של תחילת המאה ה20.
והמקור:

11.6-Happy 196 Birthday Julia Cameron margaret

ג'וליה מרגרט קמרון (Julia Cameron margaret) צלמת בריטית.
ג'וליה החלה את חייה בהודו, אולם בסופו של דבר חייה התבססו בלונדון.
היא היתה נשואה לבעל עשיר, להם נולדו 6 ילדים ואימצו 5 נוספים.
בביתם הסתובבו אנשי רוח ותרבות רבים אשר השפיעו על הכיוון האומנותי של קמרון.
בגיל 48 קיבלה ג'וליה מצלמה מתנה מביתה ואז החלה בצילום. היא התמסרה לתחביב במהירות ושלטה ביכולותיה. כל קריירת הצילום שלה היתה במהלך 11 השנים האחרונות לחייה.
חשוב לזכור שבתקופה זו רק החל הצילום את דרכו ועוד לא התקבל בחברה כ"אומנות". על מנת ולנסות למצוא את מקומו בעולם האומנות, הצילום אופיין בנסיון לחקות את הציור, תקופה הידועה בשם-הפיטוריאליזם.
לג'וליה היו 2 נושאים עיקריים, האחד, פורטרטים של אנשי שם בחברה והשני, אילוסטרציות. האילוסטרציות שלה נגעו בסצינות תנכיות שביימה וברעיונות נשגבים כדוגמאת "מוזה".
קמרון שאפה לתפוס ולשמר יופי. כך היא כותבת-" השתוקקתי לתפוס את כל היופי שבא לפני עד שכמיהתי תסופק".
התמונות שלה מזוהות בעזרת הפוקוס הרך שמבחינתה מהווה את ייצוג האמן בתמונה, הביום הרעיוני ולרוב הדמויות הנשיות.
התוצאות היו לא קונבנציונליות באינטימיות שנוצרה בין המצולם לצלמת ואף בתכונות הויזואליות הספציפיות והמיוחדות שלהן- הערפול שנוצר בעקבות החשיפות הארוכות שבמהלכן האובייקט זז מעט.
ביתה שנמצא באי וויט לחופי בריטניה, פתוח למבקרים.
והמקור:

11.6-Happy 77 Birthday Jerry Uelsmann

ג'רי אולסמן (Jerry Uelsmann)צלם ואמן פוטומונטאז' אמריקאי.
התמחותו של אולסמן היא בהתגת תמונות המורכבות מכמה נגטיבים (פוטומונטאז'). בתמונות הסופיות שלו ניתן לראות שילובים של עד 12 נגטיבים.
יצירותיו כרוכות בעבודה רשה בחדר החושך, הן לא נוצרו במחשב כמו היום אלא בעבודה סיזיפית בחדר החושך.
בניגוד לאמני פוטומונטאז' אחרים, ג'רי לא מנסה ליצור נרטיב,סיפור ריאלי אלא ליצור מחזה סוראליסטי-חלומי, מעל למציאות.
והמקור:

11.6- Happy 174 Birthday John Constable

ג'ון קונסטבל (John Constable)צייר בריטי.
לאחר שהחל בקריירה של עסקים, הבין ג'ון שאין לו כל עניין בהם והחל בגיל 21 ללמוד באקדמיה המלכותית לאומנות בלונדון.
ההשפעות העיקריות עליו הם ציירי הנוף ההולנדיים והצרפתיים.
במהלך חייו מכר ציורים בודדים באנגליה, אולם נחשב למצליח בצרפת, רק לאחר הצלחה זו התקבל כחבר באקדמייה המלכותית בלונדון.
ג'ון יצא לצייר את הציורים בטבע, כאשר השינוי חל מולו והוא רואה את השפעות האור. הצייר המוצלח דלקרואה, השתמש בשיטה זו בעקבותיו ויצא אף הוא לצייר בטבע.
כ70 שנה לאחר מכן קמה האסכולה האימפרסיוניסטית שהטכניקה שלהם היתה זהה על מנת לבדוק את השפעת האור השונה על האובייקטים המצויירים- האור כנושא העיקרי.
ברבים מציוריו אנו רואים שמיים בעלי עננים דרמטיים, ככל הנראה בעקבות מזג האוויר של בריטניה בשילוב עם הלך רוחו הפנימי של האמן, אולם ברבים מהציורים ישנה גם פיסת קרקע המאזנת את כל השמים.
והמקור:

10.6-Happy 192 Birthday Gustave Courbe

גוסטב קורבה (Gustave Courbe)צייר צרפתי.
קורבה רכש את נסיונו בצרפת ןבהולנד והיה נחשב למחדש הריאליזם באומנות.
הנופים שצייר היו בבחינת חדשנות בתקופתו היות ואל היו מושלמים או אידיאליים, אלא דינמיות ותוך כדי שינוי. הוא עשה זאת במודע מתוך כוונה להציג מציאות ריאליסטית כי האמין שרק הצגת המציאות תוכל לטשטש את הבדלי המעמדות בעולם.
הריאליזם המוקפד שלו נתפס בקרב מתנגדים כאהבת הכיעור.
כמו רוב האמנים השנויים במחלוקת גם גוסטב לא מת בנסיבות טבעיות אלא בכשל של הכבד בעקבות שתיה מופרזת.
והמקור הוא דיוקן עצמי של קורבה שנקרא:"איש נואש":

9.6- Happy 71 Birthday Elizabeth Murray

אליזבת מוריי (Elizabeth Murray) ציירת ודפסית אמריקאית.

בשנת 2007 מתה מוריי מסרטן הריאות, שנה לפני כן זכתה לתערוכת רטרוספקטיבה (סקירת חיים) בmoma, לא הרבה נשים זכו לכך משום מה.

במודעת האבל שפורסמה בניו יורק טיימס כתבו עליה:

"עיצבה מחדש את המונח אבסטרקט מודרני לשפה של צורות המבוססות על ציורי קרטון(cartoon) כאשר הנושאים הם החיים בבית, יחסים והציור עצמו".

והמקור:

6.6- Happy 255 birthday John Trumbull

ג'ון טרומבול (John Trumbull)צייר אמריקאי.
הוא היה צייר בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית ונודע בזכות ציוריו ההיסטוריים.
ג'ון נולד בעיר לבנון שבקונטיקט, בה בעקבות תאונה , איבד עין.
הוא צייר פורטרטים רבים של מנהיגים אמריקאים ובריטיים, אולם השימוש הנרחב ביותר בציור שלו הוא בשטר ה2 דולר האמריקאי המתעד את חתימת מגילת העצמאות האמריקאית שהוא צייר.
והמקור: